(הווידאו לא עבד, כך דווח לי. עכשיו הוא עובד - אני מקווה. אנא דווחו אם זה לא עובד.)
בימים לפני שהסבנו את החדר של ליעם להיות מותאם לטיפול בילדה עם מוגבלויות, עשינו הכל באופן ידני. כלומר, העברה מהמיטה לכסא גלגלים (וההפך) ולשירותים וחזרה וכו'. לעשות לה אמבטיה היה האתגר הכי גדול. מלבד זה שזה היה קשה פיזית (ובלווא הכי יש לי גב פצוע), זה היה פשוט מסוכן. הכל היה חלקלק - בעיקר ליעם. היו עוד הרבה דברים מסובכים ומורכבים מסביב לכל הסיפור של האמבטיה. "תאונות" קטנות ולא נעימות; "גילויים" שגברים אחרים לרוב לא יודעים ולא רוצים לדעת. מצד שני, המים החמימים היטיבו עם ליעם והיא היתה משתחררת. בין שאר המוגבלויות שלה ליעם סבלה מעצירויות שנמשכו כמה ימים. ולפעמים דווקא באמבטיה . . . טוב, אתם כבר רואים לאן זה מתקדם. למרות כל האי נעימות, גם בשבילנו ובעיקר עבור ליעם זה היה שחרור, פתרון, הקלה. מוזר איך מה שרוב בני האדם תופסים כמגעיל עבור משפחה עם ילדה מיוחדת נחשב כענין של מה בכך ואפילו חיובי.
טוב, אחרי ההקדמה הנפלאה הזו, הנה קליפ מאמבטיה שהיא עשתה בחנוכה 2001. אל דאגה, אין פה שום הפתעות. רק ליעם שמחה מאד עושה הצגות למצלמה בשביל סבא וסבתא שלה בארץ.
בינתיים מישהו כתב לי השבוע:
...כי בסופו של יום, אהבתי אותה מאוד ומאוד למדתי ממנה על כל מיני דברים. גם על החיים בכלל, ועל צניעות, וגישה בריאה ושמחה מאוד, וגם למדתי מכם שעם כמה שזה קשה מאוד (מאוד מאוד) לטפל בילדה עם צרכים מיוחדים, ועד כמה שזה יכול להיות כואב מאוד, אפשר גם מאוד לאהוב אותה, ולא להוציא את התסכול בכך שלא נולדה לך ילדה בריאה עליה
אבל אנחנו אף פעם לא הסתכלנו על זה ככה ולא הרגשנו ככה. לא היה תסכול ולא היה כאב. קיבלנו דברים כפי שהם. היתה רק אהבה ודאגה לבריאות - ממש כמו גידול ילדה בריאה. ולמרות שלא תמיד היה קל, גם לא החשבנו את החיים שלנו לקשים במיוחד. הרגשנו ברי מזל שיש לנו את ליעם; ושהמוגלויות שלה בכ"ז מאפשרים לה להנות מהחיים. וזו באמת האמת - בלי קלישאות.
