בפעם האחרונה שכתבתי פה זה היה על.....חג יהודי - ראש השנה. גם היום אנחנו בסימן חגים. והפעם - חנוכה.
כותב טוב, הרחביה הזה, לא? יש פה שאלה מתבקשת על המקורות שלו ודיוק הדברים. לדוגמה, איזה מן משפט זה ״זה עלה לו על העצבים אז הוא שלח את צבאו....וכו׳״? האם זה פירוש פרטי של רחביה לאירוע שמסופר בספר? האם זה פשוט סגנון כתיבה בשביל החבר׳ה? לא ברור. אין דרך אמיתית לדעת מי כתב את ספרי המקבים ועל איזה רקע. אין דרך לדעת אם העובדות סולפו ע״י הסופר (או הסופרים) בגלל אג׳נדות פוליטיות-דתיות. בזמנו שאלתי את רחביה על כל זה באופן אישי והתשובה שקיבלתי היתה משהו ״אילו המקורות היחידים שלנו״ - כלומר ספרי המקבים ויוסף בן מתיתיהו. למרות שאלת אמינות המקורות אני בדעה שהמחקר והכתיבה של רחביה ברמן טובים מאד ומספקים הרבה תשובות טובות למה שהמסורת השאירה מחוץ לתמונה.
מתישהו יותר מאוחר רחביה כתב כמה פרקים מחדש באתר youpost אבל הצלחתי לאסוף שם רק כמה פירורים.
אני מציע לא להמשיך בקריאה אם שתי הכתבות שלעיל לא נקראו עדיין. הן בעצם מספרות את הסיפור הקדום. בלעדיהן המשך הקריאה יהיה לוקה בחסר.
----------
אפשר להמשיך?
אני מצרף קישור למאמר מאת אילון גילעד ב״הארץ״ באנגלית מדצמבר 2012 בשם
לפני שנצלול לפרטים אולי כדאי להסביר למה אני בכלל עושה את זה. את מי זה בכלל מענין. ובכן, אותי זה מענין. אבל למה? כי מאיפהשהו ירשתי או רכשתי מן שאיפה בלתי נגמרת כזו לגלות את האמת. וזה נכון לכל נושא: בריאות, מזון, הסטוריה, פוליטיקה, כסף, מלחמות, ספורט....הרשימה ארוכה. בשלב זה אני יכול להתחיל להסביר מאיפה כל הענין הזה באמת נבע, אבל זה מחייב פוסט ניפרד. והלא עניננו היום הוא חנוכה - היה או לא היה.
ועוד משהו: העובדה שאני מחטט ונובר ומחפש את האמת שינתה לי את הגישה לגבי כל הלוקשים שלימדו אותנו בבית הספר (לא בגלל איזו כוונה רעה; פשוט בגלל שהמורים לא יודעו משהו אחר). אבל בעניני חגים זה קצת אחרת. אלף, יש לי זכרונות טובים מכל החגים בקיבוץ. אם היה לא היה זה לא כ״כ משנה. הביחד הקיבוצי והמשפחתי הרבה יותר חשוב וכיף בעיני מאיזושהי אמת הסטורית. אבל אני רוצה לעשות את זה בעיניים פקוחות, מתוך הבנה ולא מתוך איזו אמונה עיוורת שזה מה שהיה. בקיצור, הביחד לא מתמודד מול האמת על מי יותר חשוב. הם חיים זה לצד זו. אבל האמת יותר חשובה מהחג הדתי.
זהו, התחלנו.
לפני כמה שנים האתר של וואלה פירסם סידרת כתבות מצוינת מאת רחביה ברמן בנושא ההסטוריה של העם היהודי. מאז הסידרה במלואה נעלמה, אבל אפשר לחטט באינטרנט ולמצוא פרקים נפרדים פה ושם. בפרקים הראשונים של הסדרה שבה הוא תיאר את תקופת התנ״ך המוקדמת דווקא פחות הסכמתי עם רחביה (ומי שמוצא וקורא אותם מוזמן לשאול אותי לגבי אי ההסכמה הזו), אבל את הפרקים של ההסטוריה היהודית היותר מאוחרת - זו של גלות בבל ואחריה - אני מוצא מאד מענינים ומשכילים. אפילו אם הם לא מדויקים ב-100% (כי מי באמת יודע מה קרה שם?) הם מציירים תמונה טובה. אז הנה קישורים ל-2 כתבות כאלו. וכל הקרדיט על עבודת המחקר והכתיבה הולך לרחביה ברמן. אני סתם טרמפיסט.
ארוכה הדרך לחירות
מכנופית מורדים לשושלת שליטים
לפני כמה שנים האתר של וואלה פירסם סידרת כתבות מצוינת מאת רחביה ברמן בנושא ההסטוריה של העם היהודי. מאז הסידרה במלואה נעלמה, אבל אפשר לחטט באינטרנט ולמצוא פרקים נפרדים פה ושם. בפרקים הראשונים של הסדרה שבה הוא תיאר את תקופת התנ״ך המוקדמת דווקא פחות הסכמתי עם רחביה (ומי שמוצא וקורא אותם מוזמן לשאול אותי לגבי אי ההסכמה הזו), אבל את הפרקים של ההסטוריה היהודית היותר מאוחרת - זו של גלות בבל ואחריה - אני מוצא מאד מענינים ומשכילים. אפילו אם הם לא מדויקים ב-100% (כי מי באמת יודע מה קרה שם?) הם מציירים תמונה טובה. אז הנה קישורים ל-2 כתבות כאלו. וכל הקרדיט על עבודת המחקר והכתיבה הולך לרחביה ברמן. אני סתם טרמפיסט.
ארוכה הדרך לחירות
מכנופית מורדים לשושלת שליטים
כותב טוב, הרחביה הזה, לא? יש פה שאלה מתבקשת על המקורות שלו ודיוק הדברים. לדוגמה, איזה מן משפט זה ״זה עלה לו על העצבים אז הוא שלח את צבאו....וכו׳״? האם זה פירוש פרטי של רחביה לאירוע שמסופר בספר? האם זה פשוט סגנון כתיבה בשביל החבר׳ה? לא ברור. אין דרך אמיתית לדעת מי כתב את ספרי המקבים ועל איזה רקע. אין דרך לדעת אם העובדות סולפו ע״י הסופר (או הסופרים) בגלל אג׳נדות פוליטיות-דתיות. בזמנו שאלתי את רחביה על כל זה באופן אישי והתשובה שקיבלתי היתה משהו ״אילו המקורות היחידים שלנו״ - כלומר ספרי המקבים ויוסף בן מתיתיהו. למרות שאלת אמינות המקורות אני בדעה שהמחקר והכתיבה של רחביה ברמן טובים מאד ומספקים הרבה תשובות טובות למה שהמסורת השאירה מחוץ לתמונה.
מתישהו יותר מאוחר רחביה כתב כמה פרקים מחדש באתר youpost אבל הצלחתי לאסוף שם רק כמה פירורים.
אני מציע לא להמשיך בקריאה אם שתי הכתבות שלעיל לא נקראו עדיין. הן בעצם מספרות את הסיפור הקדום. בלעדיהן המשך הקריאה יהיה לוקה בחסר.
----------
אפשר להמשיך?
אני מצרף קישור למאמר מאת אילון גילעד ב״הארץ״ באנגלית מדצמבר 2012 בשם
The astonishing real story of Hanukkah
בזמן שרחביה ברמן מלמד אותנו על אירועי ״הימים ההם״, גילעד מספר את גילגול החג מאז ועד היום. זו כתבה מצוינת הן בגלל האמת ההסטורית והן בזכות השאלות שהיא מציבה. לעצלנים במיוחד, מסופר שם על מקור החג לראשונה (ממה שאולי ידוע - דגש על אולי), אגדת פח השמן, למה חנוכיה, מאיפה הסביבון, למה ומתי הוספו לביבות - וכו׳. מרתק לדעתי ושווה קריאה. זה נותן הסבר יפה איך החג הגיע למה שהוא היום. וברור שאנחנו חוגגים דברים לא נכונים.
---------
לסיכום:
מהמאמרים של רחביה ברור שגם אם אנשיו של יהודה המכבי אכן שיחררו את בית המקדש, זה היה זמני בלבד. שושלת החשמונאים שבאה אחריו השיגה עצמאות או אוטונומיה בזכות דיפלומטיה ולא ע״י הבסת היוונים. בוזמנית, האיזור היה כמעט תמיד נתון במלחמות (מה עוד חדש?). מה שיפה במאמרים הללו זה לא דווקא העובדות הפסציפיות אלא התמונה היותר רחבה שמסבירה היטב למה ואיך כל סיפור החנוכה לא היה יכול לקרות באופן שאותו מספרים לנו מאז שאנחנו ילדים. והמאמר של גלעד משלים אותו בצורה טובה שמסבירה את כל שאר מרכיבי החג, איך ומתי נוספו.
אז מה יש לנו פה? אני לא נותן לאמת ההסטורית להתערב בהסטוריה של החג עבורי. אהבתי מאד את החג בקיבוץ, את תהלוכת הלפידים, את המסכת, את האוכל השומני, את הביחד הקיבוצי. הזכרונות הטובים הללו ישארו לעד (כלומר, עד האלצהיימר). אבל אני שמח לדעת את האמת.
---------
לסיכום:
מהמאמרים של רחביה ברור שגם אם אנשיו של יהודה המכבי אכן שיחררו את בית המקדש, זה היה זמני בלבד. שושלת החשמונאים שבאה אחריו השיגה עצמאות או אוטונומיה בזכות דיפלומטיה ולא ע״י הבסת היוונים. בוזמנית, האיזור היה כמעט תמיד נתון במלחמות (מה עוד חדש?). מה שיפה במאמרים הללו זה לא דווקא העובדות הפסציפיות אלא התמונה היותר רחבה שמסבירה היטב למה ואיך כל סיפור החנוכה לא היה יכול לקרות באופן שאותו מספרים לנו מאז שאנחנו ילדים. והמאמר של גלעד משלים אותו בצורה טובה שמסבירה את כל שאר מרכיבי החג, איך ומתי נוספו.
אז מה יש לנו פה? אני לא נותן לאמת ההסטורית להתערב בהסטוריה של החג עבורי. אהבתי מאד את החג בקיבוץ, את תהלוכת הלפידים, את המסכת, את האוכל השומני, את הביחד הקיבוצי. הזכרונות הטובים הללו ישארו לעד (כלומר, עד האלצהיימר). אבל אני שמח לדעת את האמת.
