לא להאמין, אבל הפוסט האחרון שלי פה הוא גם על החמאס (וכ״כ צדקתי בו שאני מפתיע אפילו את עצמי). נעשיתי חמאסניק. מקווה שאיזה מסוק קוברה לא ישלח טיל אזהרה ובעקבותיו טיל אמיתי לבית שלי. בחייאת, בדיוק גמרתי לנקות את המרפסת. קצת רחמים. רחמים, תביא איזה בירה, אל תהיה חרא. המשכנו.
נורא דיגדג לי לכתוב בזמן שהפצצות נחתו וכל זה, אבל מכל מיני טעמים (בעיקר חריפים, פה ושם מרירים מאיזו בירה משובחת) זה לא יצא. אבל אין מה לדאוג: הפצצות עוד יחזרו ליפול אז אני מרגיש ממש כמו חייל עם קפל״ד שמוציא את הראש לשניה מהתעלה לקחת אוויר רווי באבק שריפה. ובכן, אחרי הקדמה ריקה מתוכן אמיתי וחסרת משמעות זו, מה אתה רוצה מאיתנו, נודניק?
דילמת האיש השמן
בעידן הרשתות החברתיות הנוכחי הדבר הכי נפוץ שאני רואה זה את כל אותם אילו שמצדיקים את המלחמה. כל מי שקורא את הבלוג הזה מדבר עברית ומן הסתם מבין בדיוק על מה אני מדבר: חמאס יורה מתוך בתי חולים ובתי ספר ובתי מחסה של האו״ם וכו׳. הרג אזרחים חפים מפשע זה באמת מצער מאד, יאמרו אותם מצדיקים-מצטדקים, אבל איזו ברירה יש לישראל? הלא חמאס האכזר (על זה, אגב, אין וויכוח) מסתתר מאחורי החפים מפשע ויורה עלינו. איזו ברירה יש לישראל?
אה כן, ברירה. מכירים את דילמת האיש השמן (הקלק)? בואו נפעיל את הדמיון לשניה רק ע״מ לנסות להבין את מה שישראל עושה. אם במקרה החמאס היה חוטף נגיד 20 ישראלים והיה מפרסם שהוא מחזיק אותם ממש מאיפה שהוא יורה את הרקטות והפצמ״רים ואף היה מביא ראיה לכך - הלא בעידן האינטרנטי שלנו זו לא בעיה, מה ישראל היתה עושה? האם היתה דוחפת את האיש השמן אל מותו ע״מ להציל אחרים? האם ישראל היתה הורגת את אותם 20 ישראלים ע״מ להשמיד את עמדת הירי החמאסניקית? התשובה ברורה. אז אם התשובה פה כ״כ ברורה לכל ישראלי, למה מותר להרוג פלשתינאים חפים מפשע? אוקיי, בואו נשחק משחק מתמטי קטן:
האם (חפים מפשע) ישראלים = (חפים מפשע) פלשתינאים?
נבטל את הגורם המשותף של ״חפים מפשע״ משני צידי המשוואה כך שנקבל:
האם ישראלים = פלשתינאים?
יש מבין? עדיין לא? אוקיי, במלים פשוטות: ישראל מרשה לעצמה להרוג חפים מפשע רק בגלל שהם, ובכן, פלשתינאים. אם היו ישראלים, אין סיכוי שהיו הורגים אותם. נקודה (עצובה ומקוממת).
דילמת הדילמות
אבל נניח לרגע שצה״ל כן היה הורג את חייליו השבויים שמשמשים כמגן אנושי לחמאס ע״מ למנוע ירי טילים לתוך ישראל. נניח. האם באמת זו הדרך הכי טובה להשיג שקט אזורי? ברור שהוויכוח על התשובה די חצוי. יש כאלו שיגידו שחייבת להיות דרך אחרת ואחרים, אילו שמפציצים והורגים, יגידו שאין. שזו הדרך היחידה. עליהם אני מרחם. בעצם אני לא. לא יודע, זוהי אכן דילמה. אבל עוד נחזור לדילמה הזו בהמשך.
דילמת החמאס
מה הביא להקמת החמאס? אינני הסטוריון וגם לא מומחה פוליטי. אני לא אומר את זה בקלות דעת אלא בכל הרצינות והכנות הנדרשות. אני לא מכיר טוב את ההסטוריה. אני משתמש בעיקר בהגיון. על זה שחמאס הוא ארגון טרור זדוני שכל מטרתו היא להשמיד את ישראל אין וויכוח. כבר הסכמנו על זה. אבל איך נולד החמאס ובעיקר איך הוא נעשה פופולרי?
ושוב, אני לא בקי מספיק בהסטוריה וכו׳, אבל, באיזה מקומות בעולם צומח טרור ולמה? תמיד במקומות עניים היכן שלאוכלוסיה אין מספיק חינוך ושירותים בסיסיים. ישראל במשך שנים (ועדיין) חונקת את הפלשתינאים - גם בגדה אבל בעיקר בעזה. גם אחרי פינוי הרצועה ע״י שרון ישראל המשיכה לסגור אותה. לתושבים לא היו שירותי בריאות או חינוך; האבטלה היתה בשמיים; אי אפשר היה להנס או לצאת. היאוש גדל - בעיקר בקרב הדור הצעיר. זוהי בדיוק קרקע פוריה לפורענות. חמאס זיהה את זה ופעל בהאתאם לתכנית הרב-שנתית שלו: להשתלט על הרצועה ומשם להמשיך את המלחמה להשמדת ישראל.
אז אם מליון טונות של פצצות לא עצרו את החמאס, איך עוצרים אותו? רק מבפנים. רק ע״י זה שתושבי הרצועה יוקיעו אותו מתוכם. ואיך זה יקרה, יא חכמולוג? ע״י זה שישראל תהיה כ״כ טובה לתושבים שזה יניע אותם להתנער מהחמאס. חייבים לתת להם אלטרנטיבה (לחמאס). זה יעלה בעוד דם, אין כמעט ספק בכך, אבל זה המחיר שהעזתים יצטרכו לשלם עבור החופש. אבל לפני שכל זה מתחיל, ישראל צריכה לעשות את שלה. מה שמביא אותי ל....
דילמת הפצצות
אין לי מושג כמה פצצות בדיוק נפלו בישראל, כמה הרוגים היו, כמה נזק נגרם. אבל גם בלי המספרים ברור שזה לא היה איום קיומי. כלומר, הפצצת עזה לא עזרה במניעת נפילות בתחומי ישראל. לפיכך שאלה נוספת: מה אם, עבור כל 50 פצצות שהם שולחים, ישראל היתה מצניחה על התושבים מכולה עם עזרה הומניטרית?
תגיד, אתה דפוק? מה עישנת? תכף גם תציע שנשב עם חמאס מסביב למדורה ונשיר קומביה. הלא חמאס היה גוזל את המכולה ומשאיר את התושבים הנצרכים עם ידיים ריקות. אבל לכל הלא-מאמינים שרק רוצים להתכנס בתוך שריון הצטדקותם אני עונה (בנחרצות, אגב):
א. אם זו היתה האסטרטגיה, כל מדינות העולם היו מייד ניצבות לצידה של ישראל. לא רק בתמיכה מוסרית-רוחנית אלא בכסף ועזרה חומרנית ממש. אין על זה שאלה בכלל.
ב. כמה חמאס היה מצליח לשדוד את התושבים מההצנחות ההלו? נו, נגיד ש 10-50 מכולות היו נגזלות מידי האזרחים ונופלות לידי חמאס. נגיד. אבל בסופו של דבר האנשים היו מתקוממים. עם אוכל ותרופות קשה להתווכח.
ג. מי זה החמאס? בני משפחות התושבים. חלקם עייפים מהכיבוש ורובם אולי שטופי מוח. אבל כפי שאפשר לשטוף מוח, אפשר לשטוף אותו בחזרה. אותם צעירי החמאס חוזרים לבתיהם ומשפחותיהם מתישהו ואין ספק שהם מושפעים גם מהבית. רוצה לומר, אתה נותן ״תחמושת של שלום״ לתושבים ואתה עוזר לפרק את חמאס מבפנים.
אז אולי באמת הבירה האחרונה השפיעה לרעה על המוח שלי (למרות שאני לא מאמין, כי עובדה שקניתי בירה איכותית גם אחריה....יעני, ההגיון עוד עובד), אבל ישראל מעולם לא ניסתה להיות טובה לאויביה. ועכשיו, כשהכלכלה העזתית במצב כ״כ אנושי, זו ההזדמנות. זה הזמן הכי טוב להושיט יד לשלום.
דילמת הנודניקים
פתאום לקראת סוף הפוסט הזה נזכרתי בסיבה הכי גדולה לכתיבתו: כל הנודניקים. מפליצי פייסבוק. אני מדבר על אותם אילו ששולחים אינסוף מאמרים וסרטוני ווידאו שמראים כמה אכזר החמאס וכמה ישראל צודקת. נו, אז אמרתם, שכנעתם אותי, יופי. עכשיו תסבירו איך זה מעשי?איך זה יעזור לפתרון הסכסוך? למה זה טוב? איך כל ההצטדקות הזו תביא לפתרון? כמה אפשר לחזור על זה? עוד ווידאו ועוד עדות מזעזעת ועוד......עד מתי? אני לא מצליח להבין.
מדינת ישראל הולכת בדבקות מדאיגה יותר ויותר ימינה. במלים פשוטות, לעולם נראה כאילו ישראל לא מעונינת בשלום. יהודי העולם לא שונים בהרבה. מי שרק מתחפר בתוך שריון האנחנו-צודקים שלו רק מוצא תירוץ להפסיק לחתור לשלום. או שהוא הגיע לסף יאוש. אבל אין שום הגיון בזה - לא הגיון אסטרטגי ולא הגיון קיומי.
בשורה התחתונה, מדינת ישראל נכשלה בכל שנות קיומה בגלל שעדיין שולחים ילדים לשרת בצבא ולמות. זו עובדה, לא דעה. למות למען מה? למען ההצטדקות הזו? החיילים הגיבורים יגידו לי לסתום את הפה. שאני לא מבין מהחיים שלי ושאני מלכלך את שם המתים. וזו כמובן עוד חפירה לאחור להצטדק. וזה בעצם לא משנה את התמונה הרחבה יותר שהשורה הראשונה של הפסקה הזו מביעה.
ומה לגבי "נודניקי השלום" - אילו ששוב ושוב ושוב מפרסמים דברים כמו על שת"פ בין ישראלים לפלשתינאים, על מחווה הומניטרית כזו או אחרת - וכו'. האם גם הם מעצבנים כמו הסוג הראשון של הנודניקים? לא אותי! מפני שהם מבטאים תקווה, יציאה משריון ההצטדקות העצמית, נסיון לגישור, נסיון לחיים טובים יותר. וכשזה נוגע לתקווה זה אף פעם לא מעייף אותי.
ואפילו שאני קורא להם "נודניקים" אני לא מתכוון לזה במובן הרע של המילה. הרבה מהם חברים שלי. ואני בטוח שמה שהם מפרסמים נובע מאכפתיות אמיתית. למרבה הצער כל זה לא משנה את העובדה שזה לגמרי לא מעשי.
ומה לגבי "נודניקי השלום" - אילו ששוב ושוב ושוב מפרסמים דברים כמו על שת"פ בין ישראלים לפלשתינאים, על מחווה הומניטרית כזו או אחרת - וכו'. האם גם הם מעצבנים כמו הסוג הראשון של הנודניקים? לא אותי! מפני שהם מבטאים תקווה, יציאה משריון ההצטדקות העצמית, נסיון לגישור, נסיון לחיים טובים יותר. וכשזה נוגע לתקווה זה אף פעם לא מעייף אותי.
דילמת השלום
דילמה? איזו דילמה? מתישהו יהיה שלום. אם את/ה תושב/ת ישראל ואינכים מאמינים בכך, מה אתם עדיין עושים שם? מתי הוא יגיע אף אחד לא יודע, אבל הוא בדרך. איך אני כ״כ בטוח שמתישהו יהיה שלום? פשוט מאד: כי אי אפשר לעצור קידמה. אי אפשר לעצור את מתן זכויות לנשים (גם במדינות העולם השלישי - מתישהו); אי אפשר לעצור את יציאתם של העליזים מהארון וקבלתם בחברה כשווים - זה קורה וזה יקרה (הערת אגב: אז למה השמרנים ממשיכים להלחם בזה?); אי אפשר היה לעצור את שחרור העבדים ומתן זכויות מלאות; וכו׳ וכו׳.
ויש כמובן עוד סיבות טובות להניח ששלום ישכון פה, אה-המ, כלומר שם:
* כל צד מפסיד כ״כ הרבה כל עוד אין שלום שיום אחד אנשים פשוט יתעייפו מכל זה ויהיו מוכנים להקריב קצת יותר. ע״ע השלום עם מצריים (שפעם לא היה אפילו בדמיון של הישראלים).
* האינטרנט. האינטרנט והטכנולוגיה כבר היום מחברת בין ישראלים לחבריהם הפלשתינאים. לא היה עוד קונפליקט כזה בעבר שאנשים משני צידי הסכסוך מחליפים דברים בנעימים. אתם היושבים בישראל יודעים את כל זה יותר טוב ממני. אז הנה, הגרעין כבר ננבט.
* איך אומרים - חברים אפשר להחליף אבל משפחה זה לכל החיים. כנ״ל המזה״ת. השכנות עם הפלשתינאים זה לצמיתות. שכנים לומדים מתישהו לחיות בשלום כי זה הרבה יותר נעים, זול, בטיחותי, וכל מה שתרצו - ממלחמה.
השלום הוא רק ענין של זמן. אם כך, מדוע לעכב אותו? למה אי אפשר עכשיו ומייד? למה לצאת לכל המלחמות האילו שנגמרות בכלום, שלא משנות גבולות ולא סטטוס - רק מביאות עוד מתים? והנה או-טו-טו תהיה הפסקת אש ואז רגיעה של שנה-שנתיים. אז למה כל ההרג נחוץ? למה אי אפשר להגיע להסכם בלי ההרג? אני אגיד לכם למה: לא בגלל דת או לאום. רק בגלל האגו של המנהיגים. לפיכך על האזרחים לעקוף את ההנהגה ולעשות מה שאנשים בכל העולם עושים: מסתדרים אחד עם השני, מבצעים מסחר, מפתחים ידידות - וכו׳. חיים ביחד.
זהו. חשבתי על הכל? בטוח יצוץ לי עוד משהו שניה אחרי שאפרסם את הפוסט. יאללה אחמד, מסוכן בחוץ. לחץ ״publish״ ובחזרה למנהרה.
