קונדום לגב

לפני כמה שבועות כתבתי לידידה בארץ שסובלת מבעיות גב - דומות לשלי. ההבדל בין שנינו הוא שאני חי היום ללא כאבים.  קשה לי עדיין להגות את המלים הללו. החלטתי לשתף את מה שכתבתי לה (בשינויים) למקרה שיעזור למישהו.  כי כמו שגדי יגיל אמר:  כל המציל נפש אחת - אין זו אגדה.

אז ככה, לפני שאתחיל לספר את מה שאני לא יודע, צריך להבהיר כמה נקודות:

א.  לכל אחד יש גוף אחר, פציעה אחרת, סגנון חיים אחר, וכו'.  כל מה שיאמר פה נכון עבורי.  זה הנסיון שלי. לא יודע אם זה יעבוד לאחרים. לכן אסור לקחת את מה שכתוב  להלן כהדרכה או עצה. אפשר אולי ללמוד מהנסיון שלי, אבל אני לא אעיז להגדיר את זה  כעצה.  זה  מה שעובד עבורי (עד כה....מים-מלח, מים-מלח, טפו, טפו, טפו).

ב. גם אחרי כל הדיבורים והקישקושים שיבואו להלן, זה לא אומר שאני מחוסן מכאבים.  צריך לזכור שלעולמי עולמים המרחק בין הדיסקים הפרוצים לבין העצבים שעוברים בשכונה הוא מילימטר או חלקיקי מילימטר. משהו רע יכול לקרות בכל רגע. זה לעולם לא ישתנה.

ג. יש גם גימל, אבל הזזתי אותו לתחתית הקישקוש.

טוב, מתחילים.

הכאבים שלי  התחילו ב 1991, אחרי שהרמתי מכסחת דשא שנתקעה בתעלה.  בבוקר שלמחרת לא יכולתי  ללכת - כמעט לא יכולתי לעמוד.  במשך חודש הגעתי לשירותים בזחילה. 

MRI הראה  שבגב התחתון יש לי שתי פריצות דיסקים בין חוליות

L4-L5

L5-S1

למי שמכיר את עמוד השדרה.  והכאבים אצלי בכלל לא היו בגב אלא באצבעות רגל שמאל.

בשנתיים הבאות הייתי תלוי בתרופות. לא כדורים נגד כאבים אלא כאלו שהורידו את הנפיחות. ועברתי מיליון רופאים וטיפולים ומה לא.  ללא הועיל.

עד שנתקלתי בכירופרקטור אחד שדבר ראשון שהוא עשה זה לקחת רנטגן של השלד שלי בעמידה פשוטה.  והוא גילה שהמותניים שלי או אגן הירכיים (אני לא בטוח מי זה מי) יושבים באלכסון.  למה ואיך? כי רגל אחת קצרה מאחותה (מה שידעתי ושכחתי  - זה נגרם בפציעה בתאונה שעברתי בזמנו, כשהרכיבו אותי מחדש.  כנראה הרופאים סגרו את הגוף ומצאו חתיכת עצם יושבת בצד - ממש כמו מוסכניק שמרכיב  מנוע  ותמיד נשארים לו ברגים שלא מצאו את הדרך חזרה).  איפה היינו?  אה כן, הרגל הקצרה.  בקיצור של קיצורי רגליים, הרגל הקצרה גרמה לאגן הירכיים לשבת באלכסון, מה שגרם לבסיס עמוד השידרה לצאת מהאגן בזווית חדה במקום ישר למעלה בזווית ישרה.   ואז מה שקורה זה שהחלקים היותר עליונים של העמוד "מנסים" למרכז  אותו - והסטיה רק הולכת ומחמירה.  תגובת שרשרת.  אז הדוקטור המליץ להגביה רגל אחת בעזרת סוליה בתוך הנעל, ע״מ להשוות את אורך הרגליים ובעקבות כך לאזן את אגן הירכיים.  ואכן, תוך כמה חודשים  הגיע השיפור  המיוחל.  ממש לא האמנתי.  כמה פשוט.  והיה נפלא לחיות ללא כאבים.  כל זה היה בערך  לפני 22 שנה.  סופו של פרק א'.

פרק ב'

אבל מה אנחנו, בני האדם, עושים כשאין כאבים?  אנחנו שוכחים את העבר ומזניחים מחדש.  וחזרתי לעשות את כל אותן פעילויות שאני כ"כ  אוהב.  וכל שנה או שנתיים הכאבים היו חוזרים.  והייתי הולך לרופא, מקבל כדורים להורדת נפיחות, והכאב  היה הולך לדרכו אחרי כמה ימים או שבועות.  וגם ליעם נוספה והוסיפה הרבה שמחה.  ולא היתה הרבה ברירה כי הייתי חייב לשאת אותה בכל מיני מצבים משונים.  ידעתי שאני ממש מתעלל בגב שלי - רק שלא היתה ברירה.  

הכאבים היו חוזרים כל שנה-שנתיים, אם הייתי בר מזל (אם לא, אז ביתר תכיפות).
הייתי גם יכול להוסיף פה שניסיתי כוסות רוח סינים - בהצלחה רבה, אבל היו גם פעמים שהם  לא עזרו בכלל.

המשכתי  ללכת עם הגבהה בקרסול, אבל כפי שציינתי לעיל, המילימטריק ההוא שם  לא בדיוק מתחשב.  וככה המשיך מעגל הקסמים.  הכאבים הגיעו ואני טיפלתי כל פעם מחדש.  שנאתי את זה ופחדתי מהגב שלי.  פחדתי מהגוף של עצמי.  ממש.

(אגב, איפהשהו  במשך השנים, אחרי מסע אופניים כלשהו, נפגע לי גם הגב העליון - פריצות דיסקים, אלא מה?  קיבלתי זריקה לגב העליון, החלפתי אופניים, הפסקתי איזו פעילות או  משהו,  ובינתיים הם לא חזרו.  פעם אחת קניתי אופניים רגילות והם מייד חזרו.)

מאד מאד חשוב להדגיש ש:
א.  פריצות דיסק או פציעות שלד אחרות כמעט תמיד אינן מיידיות.  הן תוצאה של שנים של תנוחה או פעולה לא נכונה.  

ב.  לפיכך יוגה וחברותיה לא מרפאות פציעות.  יוגה במקרים הטובים מגמישה את הגוף ומחזקת אותו (וע״י כך הגוף יכול להתמודד עם פציעה); במקרים הלא טובים ולא רעים היא  לא משפיעה; ובמקרים  הרעים היא מסוגלת להזיק.

בכל אותן שנים עשיתי יוגה די בקביעות.  נו, והיא עזרה?  אולי, לא יודע.  אבל דבר אחד בטוח: היא לא מנעה מהכאבים לחזור.

(אגב, בלי שום קשר לגב, יש לי כאבים אחרים בשפע  - בכתף השמאלית, בברך הימנית, בקרסול ימין, ברגל שמאל.....ועוד... כולם בדרך זו או אחרת קשורים לתאונה שעברתי בזמנו ושינויי השלד.  אבל כאבי הגב האפילו על כל האחרים - בלי תחרות בכלל.)

-----------------------

פרק ג' - זה הפרק לו חיכינו אחרי כל הזיבולים.  אבל היו פקקים והוא הגיע באיחור.

ב 2012, שנתיים  אחרי שליעם כבר לא היתה פה עם כל הקילוגרמים הבלתי אפשריים שלה, חטפתי כאב גב נוראי.  הוא היה כ"כ  נורא שהייתי צריך לקבל עזרה אפילו ע״מ להחליף תנוחה במיטה. נתנו לי זריקה אפידוראל או משהו  כזה.  זה  עזר מיידית.

ולמחרת אמרתי לעצמי:  אני חייב  לשנות גישה.  עד היום הייתי תמיד פסיבי.  תמיד חייתי את חיי וכשהכאבים חזרו פניתי לטיפולים השונים.  האם לא יהיה חכם יותר למנוע מהכאבים להגיע מלכתחילה?   בקיצור, החלפתי ראש. הייתי חייב למצוא מוצא ממעגל הקסמים הארור הזה.  אגב, בכל שאר שטחי החיים זו הדרך שבה אני פועל וחושב: אני אוכל בריא וחי בריא ע"מ  למנוע מחלות וכאבים ודלקות ובעיות מראש - במקום לחלות קודם ואז לרפא.  אז שאלתי את עצמי:  נו, אם אתה מצליח להמנע ממחלות וכו׳ בעזרת אורח חיים בריא, למה אתה לא יכול להתגבר על בעיית הגב?
וזו היתה התפנית המחשבתית שעשיתי. הייתי נחוש לעשות הכל ע"מ  למנוע מהכאבי גב לחזור.  נמאס לי לחיות בפחד מתמיד.

==============

פה אני עושה אתנחתא קטנה בסיפור ע״מ להציג שיטה מסוימת שהוצגה בפני בשם אגוסקיו Egoscue.  עד היום לא ידוע לי אם השיטה הזו עזרה לרפא אותי, אבל היא בטוח עזרה לי לשנות ראש.  בסיס השיטה מפליא בפשטותו:  זוהי שיטה בלתי-פולשנית שבה ה״מטפל״ לא ממש מטפל.  הוא/היא רק מצלם את הגוף במצלמה פשוטה מ-4 צדדים:  מלפנים, מאחור, מימין, ומשמאל.  ואז הוא שם את זה ע״ג המחשב שבו יש ״מסגרת״ grid של קו אנכי - לאורך עמוד השדרה, ו-4 קווים אופקיים: בקרסוליים, בברכיים, במותניים, ובכתפיים. הגוף המצולם צריך לגעת בכל נקודות המסגרת.  איפה שאין נגיעה או הקבלה, הגוף מעוות.  והעיוותים הללו, ע״פ השיטה, גורמים לפעולה לא נכונה (גרורה) של השרירים ולעיוות השלד.  ואז המטפל/ת שבעצם בכלל לא נוגע/ת במטופל, מציע/ה סדרת תרגילים לתיקון העיוות.  אגוסקיו לא מתקן את הגוף.  הוא מלמד את השרירים תנועות שנשכחו בגלל הרגלים רעים שלנו.  הוא מחזיר את הגוף לאיזון.  כלומר, שני אנשים עם סימפטומים דומים עשויים לקבל סדרת תרגילים שונה לגמרי אחד מהשני - בגלל שהכאבים אצל כל אחד מהם נגרמים בגלל עיוות שונה.  וההפך גם נכון: שני מטופלים עשויים לקבל בדיוק את אותם תרגילים למרות שאחד מהם מתלונן על הגב והשני מתלונן על הכתף.  כי שוב, אגוסקיו לא מטפל בבעיה הספציפית אלא עוזר לאזן את הגוף מחדש.

==============

פניתי  לאגוסקיו כי זה היה קל   (ממש בקצה הרחוב) למרות שהיה ממש  יקר.   אבל ההגיון שלי אמר ככה:  אם אשפוך $1000 לסדרת טיפולים ואם זה יעזור, אז זה בקלות היה שווה את  הכסף.  ואם זה לא יעזור אז זה כמו עלות של עוד MRI אחד שעשיתי  כבר מיליונים בחיים שלי. לצד הסיכון הפיננסי, הסתכלתי בסט התרגילים ושקלתי אם הם מסכנים  אותי יותר.  ופה ושם, בהתיעצות עם המטפלת, הוצאתי תרגילים כאלו מהתכנית.  כאלו שלא נראו לי או לא הרגישו  נכון.

ויותר מהתרגילים שהיא נתנה לי, קראתי  את  הספר והוא מאד דיבר אלי. צריך להבין מה זה אגוסקיו.  זה עשוי להיות שיטת  הבראה, אבל יותר מזה זו שיטה  למודעות עצמית.  הגוף והמוח לומדים איך לתקן שנים של הרגלים רעים.  ואמרתי ל"מורה" או "מטפלת" (כי היא לא בדיוק לא זה ולא זה) ככה:  אני אכריז על אגוסקיו כהצלחה אם במשך 3 שנים  לא יחזרו כאבים.  בינתיים  עברו כבר 4 שנים  ללא כאבים.  מים-מלח  מים-מלח  טפו טפו טפו. והנה דוגמה פשוטה למודעות שאגוסקיו לימד אותי:  כשאני יוצא להליכה פשוטה, אני מזכיר לעצמי ללא הרף לזקוף את הגב, למשוך כתפיים  אחורה, להרפות אותם, לעשות  שרירים בתחת (כן, כן).

המגבלה עם אגוסקיו   היא שדבר ראשון צריך שמישהו  יגיד לך מה את עושה לא נכון. מישהו שיאבחן את הבעיה.  קשה מאד לאבחן את הבעיה לבד. אבל יש מלא עדויות של אנשים ודוגמאות לתרגילים ביוטיוב.  כלומר, יתכן שתעשו כמה תרגילים שתמצאו  באינטרנט וזה יצליח לכם במקרה.  האם יש בזה סיכון?  לא יודע.

עשיתי אגוסקיו  במשך  שנה-פלוס באדיקות.  במקביל קרו כמה דברים:
הפסקתי עם היוגה.  זה  אולי נושא נפרד.  קיצורו של  סיפור זה  שלמדתי איך יוגה עלולה להזיק  לנו.
וגם פגשתי מישהו, כירופרקטור במקרה, שלימד אותי סדרת תרגילים חדשים.  הגעתי אליו בכלל דרך קבוצה של אופניים.  פגשתי אותו רק פעם אחת להדגמה וקיבלתי ממנו כמה דפים וזהו.

אגוסקיו גוזל הרבה זמן.  מתישהו די הפסקתי עם זה.  היום אני עושה מן מעורב אישי כזה בו אני משלב  תרגילים מהרופא  אופניים ההוא, קצת יוגה, קצת אגוסקיו, קצת תרגילי-אשר (הרוטב הסודי).

חשוב לי להדגיש שנושא החיבור הזה אינו אגוסקיו.  אני מכיר בתועלת שאגוסקיו הביא לחיי אבל אני גם  מכיר במוגבלויות של השיטה  ובחסרונותיה.  הנושא פה הוא שינוי הגישה לקחת יוזמה, לא שיטה זו או אחרת. אני גם מכיר בעובדה שבארץ אין אגוסקיו (ואפילו לא בכל מקום בארה״ב).  אני מביא את אגוסקיו פה רק כדוגמה.  

הפואנטה היא להיות פרו-אקטיבי (יוזם) במקום ריאקטיבי (מגיב).  לקחת אחריות.  לחפש דרך חדשה.  לכל אחד יש שביל  ומסלול אחרים. והמסלול הזה לעולם לא נגמר.  גם אם הכאבים לא חוזרים, חשוב לזכור גם את התמונה הגדולה - את המילימטר ההוא וגם את הפרטים הקטנים - היישום היומיומי.  בלי כל אילו אנו עלולים לסטוט מהמסלול.

******************

הנה החלק הכי חשוב מכל הסיפור:
הרופא הראשון שעשה לי רנטגן פשוט ו 20 שנה יותר מאוחר האגוסקיו חרטו במוחי את מה שידעתי הרבה זמן אבל שכחתי ליישם:
להזכיר לעצמי שלא סתם יש כאבי גב. יש סיבה מבנית ומכנית של הגוף שבגללה  בעיית  הגב קיימת.  ועד שהבעיה המבנית לא תיפתר, יחזרו כאבי הגב.  לכן השלבים לפתרון הם:
א.  אבחנה.  זה השלב הכי קריטי.  מה הבעיה המבנית שגורמת לכאבי גב?  האם זה בתנוחה מסוימת, האם תנועות לא נכונות, או דיפורמציה של הגוף, או נעליים לא נכונות, או......הרשימה ארוכה.
עולם הרפואה יכול לעזור באבחנה (דוגמה: באמצעות צילומים וכו׳), אבל בסופו של יום כל רופא הולך הביתה ולא ממש אכפת לו.  ואנחנו נשארים עם הכאבים.  לכן זו אחריות שלנו, לא של עולם הרפואה, לפתור את הבעיה שלנו.
ב.  אחרי שיש  אבחנה, הכרחי לשאול  מה הביא למצב הזה למכתחילה.  רק להגיד האגן שלי באלכסון לא שווה הרבה אם אני לא מבין את המקור לכך.
ג.  בהנחה שא' וב' הביאו תוצאות, מה עושים עכשיו?  ושוב לא תמידי יש תשובה קלה ומיידית.  יוצאים למסע, לומדים.  ובעיקר, לוקחים אחריות.  אם תירפיסט או רופא כזה או אחר מבטיחים תוצאות, אני הייתי נזהר מהם.  ולפעמים צריך לקחת סיכונים  מחושבים.  מאידך, לרוב כשאנחנו יודעים את מקור הבעיה, זה גם די מכתיב את הפתרון, לא?
אבל, אם לוקחים את הדוגמה שלי, למדתי גם לשים הגבהה בנעל ו 20 שנה יותר מאוחר למדתי איך להפעיל שרירים  אחרת.  והלימוד עדיין נמשך ולעולם לא ייגמר. הגוף דינמי וצריך להתאים תרגילים מחדש כל הזמן.  לעולם לא להפסיק לחשוב.

ד. אמונה עצמית. זה די קשור לכל מה שהזכרתי עד כה.  היוזמה לכל אורך  התהליך צריכה להיות שלנו.  גם כשפניתי לאגוסקיו וגם  כשניפגשתי עם הרופא אופניים ההוא, לא הפסקתי לשאול  שאלות.  כמו בגיל הלמה.  אני עשוי להיות פציינט מעצבן מאד, אבל זה הגוף שלי  וזה  הכסף שלי ואני לוקח אחריות ושואל, שואל, שואל.

********************

ג. והנה הגימל ההוא מתחילת המאמר שנזרק בבושת פנים  למרתף: 

האמת חייבת להיאמר שאני לא יודע מה באמת עבד עבורי (עד כה......מים-מלח  מים-מלח  טפו  טפו  טפו).  ארטילריה  כבדה.  האפידורל הוריד את הנפיחות המיידית. זו היתה עבודה של הרופא. משם זו היתה אחריות שלי למנוע מהכאבים מלחזור.  התרגילים, המודעות, שינוי  סגנון חיים, שמירה מתמדת על גמישות, חיזוק שרירי הבטן.......וכו'.  משהו מכל אילו או שילוב שלהם - זה מה שעובד עבורי.  לא יודע.  בשורה התחתונה אני חי כבר 4 שנים  ללא כאבי גב בכלל - לראשונה  מזה  22 שנים.  אז מצאתי הרכב מנצח. אבל אסור לשכוח את ב' מתחילת הכתוב. יעני, הכאבים תמיד יכולים לחזור.  לכן אני מקפיד מאד לעשות את מעורב התרגילים שלי 3-4 פעמים בשבוע.

המסלול שלי חייב  אותי לחשוב אחרת, להתנתק מהפיזיותרפיה המסורתית ומהיוגה (שתיהן לא עזרו).  להעיז לנסות לחשוב לבד.  להתנתק מהרופאים כמה שאפשר.  להעיז תרגילים שמדברים אל ההגיון שלי.  אבל זה המסלול האישי שלי.  למרות שאני גאה בהישגי ונהנה מחיים בלי כאבי גב סוף כל סוף, אין לי את האומץ או החוצפה להציע את הדרך שלי לאחרים.

זה לא אומר שהמסלול שלי הוא הנכון לכולם.  זה המסלול שנכון עבורי - אחרי כ״כ הרבה שנים של סבל.  

********************

יש עוד הרבה שאפשר להוסיף, אבל אני מקווה שהקורא קלט את המסר:  ענף הרפואה המודרני עשיר בכלים שיכולים לעזור.  זו האחריות של מי שסובל למצוא את הדרך החוצה, לא של הרופאים.  מי שזורק את האחריות על רופא או מטפל, מקצועי ככל שיהיה, צריך לשאול את עצמו אם הוא בוחר שלא להתמודד.  אם הוא בוחר שמישהו אחר יפתור לו את הבעיה.  אני יודע כי הייתי שם בעצמי.  זה אלף.  בית:  ראוי לשאול ולמצוא את מקור הכאבים ולתקן את המעוות.  שכן אם לא, גם אם תתגברו עליהם הכאבים יחזרו כל עוד הסיבה הראשונית להגעתם לא אובחנה וטופלה.

אילו עיקרי הדברים.  פעם כאבי הגב עצמם תפסו חלק גדול מהקיום או המהות שלי.  היום התרגילים ודרכי המניעה  תופסים הרבה מתשומת הלב שלי.  אמצעי המניעה שלי.  קונדום לגב.

זהו.  מקווה שיעזור למישהו.