אמנות? מה אמנות? אתה הלא בקושי יודע לצייר "איש" - שני עיגולים וארבע מקלות.
ובכן, מעשה שהיה לא כך בדיוק היה ובכלל התחיל באי-מעשה (שזה, כידוע, הדבר הכי טוב שאני עושה).
ישבשכב כבודו ברום כסא מלכותו (יעני נמרח על הספה בצורה שאינה ישיבה בדיוק וגם לא שכיבה....מאד לא בריא לגב דואב, אגב) אל מול המרקע. ישבשכב וראה גולף כשבאה רעייתו (ואת זה הוא ידע יען כי היתה הפרעה על המסך) ואמרה משהו על אירוע כזה או אחר. העובדות נשמטו מייד שכן לא נראו חשובות. כל מה שזכור מאותה שיחה חד-צדדית הן המלים brick store pub ובירה. עיניו, שלעולם לא עוזבות את המסך, לא ראו צורך לשנות מהרגלם. אוזן ימין, לעומת זאת, התחילה לזוז לכיוון הקול שאמר "בירה חינם". והמוח מייד התפצל לשתי תשומות לב שונות (משהו שהוא עושה כל הזמן מבלי לשאול את אדונו). ובכן, אם נאמרו המלים הללו brick store pub ובירה, האם יש פה בכלל מקום לסימן שאלה? וודאי שאני אהיה שם. תגידי רק מתי. וכך הכל התחיל.
אוקיי, בירה בחינם זו המטרה, אבל לכבוד מה אנחנו הולכים לשם כזוג? סקייטר-אייד? מה זה?
SKATERAID
ולמתקשים באנגלית או לעצלנים: סקייטר-אייד הושק ב-2005 ע"י הורים של נער בן 15 שמת מסרטן המוח. לפני שפשטה בו המחלה הוא אהב מאד ללהטט על גבי סקייטבורדס (איך אומרים בעברית?). מטרתו של סקייטר-אייד זה לאסוף כספים לתרום לעמותה לילדים נפגעי סרטן המוח. את הקרנות מרימים בעזרת סקייטבורדס משומשים, משופשפים, שבורים שהוסוו ליצירות אמנות ונמכרים במכירה פומבית שקטה.
אז הגענו לפאב המוכר והאהוב. על הקירות היו תלויים עשרות סקייטבורדס נטולי גלגלים. כל אחד מהם יצירת אומנות. אפשר לראות דוגמאות פה. עשו שם דברים מדהימים ביופים. כמובן כל זה עניין רק חצי מהמוח שלי בזמן שהחצי השני, זה ששם לב לחדשות ולמכוניות ברחוב, מיהר מאד לקומה העליונה - לחדר הבלגי. הקיצער, מסתבר שהפאב הנ"ל מעורב בכל העסק. ואם אני מוזמן לאירוע שבו יש בירה חופשית, בתור הבן-זוג-של, לי זה מספיק. אני שם בשמחה. אה, והנה היצירה של רייצ'ל וחברתה שזיכו אותי בבירה חינם. קשה לראות את זה ע"ג המחשב, אבל הבגדים התלויים הם לא ציור. הם ממש "בגדים" שהבנות עשו מאיזה חומר. אל תשאלו אותי. אני שם בשביל הבירה והחברה בלבד (כבר אמרתי את זה?)
ובכן, מעשה שהיה לא כך בדיוק היה ובכלל התחיל באי-מעשה (שזה, כידוע, הדבר הכי טוב שאני עושה).
ישבשכב כבודו ברום כסא מלכותו (יעני נמרח על הספה בצורה שאינה ישיבה בדיוק וגם לא שכיבה....מאד לא בריא לגב דואב, אגב) אל מול המרקע. ישבשכב וראה גולף כשבאה רעייתו (ואת זה הוא ידע יען כי היתה הפרעה על המסך) ואמרה משהו על אירוע כזה או אחר. העובדות נשמטו מייד שכן לא נראו חשובות. כל מה שזכור מאותה שיחה חד-צדדית הן המלים brick store pub ובירה. עיניו, שלעולם לא עוזבות את המסך, לא ראו צורך לשנות מהרגלם. אוזן ימין, לעומת זאת, התחילה לזוז לכיוון הקול שאמר "בירה חינם". והמוח מייד התפצל לשתי תשומות לב שונות (משהו שהוא עושה כל הזמן מבלי לשאול את אדונו). ובכן, אם נאמרו המלים הללו brick store pub ובירה, האם יש פה בכלל מקום לסימן שאלה? וודאי שאני אהיה שם. תגידי רק מתי. וכך הכל התחיל.
אוקיי, בירה בחינם זו המטרה, אבל לכבוד מה אנחנו הולכים לשם כזוג? סקייטר-אייד? מה זה?
SKATERAID
ולמתקשים באנגלית או לעצלנים: סקייטר-אייד הושק ב-2005 ע"י הורים של נער בן 15 שמת מסרטן המוח. לפני שפשטה בו המחלה הוא אהב מאד ללהטט על גבי סקייטבורדס (איך אומרים בעברית?). מטרתו של סקייטר-אייד זה לאסוף כספים לתרום לעמותה לילדים נפגעי סרטן המוח. את הקרנות מרימים בעזרת סקייטבורדס משומשים, משופשפים, שבורים שהוסוו ליצירות אמנות ונמכרים במכירה פומבית שקטה.
אז הגענו לפאב המוכר והאהוב. על הקירות היו תלויים עשרות סקייטבורדס נטולי גלגלים. כל אחד מהם יצירת אומנות. אפשר לראות דוגמאות פה. עשו שם דברים מדהימים ביופים. כמובן כל זה עניין רק חצי מהמוח שלי בזמן שהחצי השני, זה ששם לב לחדשות ולמכוניות ברחוב, מיהר מאד לקומה העליונה - לחדר הבלגי. הקיצער, מסתבר שהפאב הנ"ל מעורב בכל העסק. ואם אני מוזמן לאירוע שבו יש בירה חופשית, בתור הבן-זוג-של, לי זה מספיק. אני שם בשמחה. אה, והנה היצירה של רייצ'ל וחברתה שזיכו אותי בבירה חינם. קשה לראות את זה ע"ג המחשב, אבל הבגדים התלויים הם לא ציור. הם ממש "בגדים" שהבנות עשו מאיזה חומר. אל תשאלו אותי. אני שם בשביל הבירה והחברה בלבד (כבר אמרתי את זה?)
ואיפה שיש בירה וחברה ומוזיקה, קשה שלא להנות וגם קשה לגרש אותי משם. ומייד אחרי המסיבה הבאה שהוזמנו אליה כבר אמרתי לה "תגידי לי את משוגעת? אילו בדיוק סוג המסיבות וסוג החברה שהכי מתאימים לי" (לא הזכרתי את הבירה שהריי רייצ'ל מכירה את חצי המוח שלי יותר טוב מהמוח עצמו). הפרטים לא חשובים (לכם....לי הם חשובים מאד....איזו בירה תוגש, כמה, למה, איך).
פרק ב'
לא שמתי לב בכלל שהיה פרק א'. מי אחראי פה על הפרקים?
ביום בהיר אחד (שאולי בכלל היה מעונן חלקית, אבל חצי המוח שלי שוב שם לב למסך בלבד) רייצ'ל הופיעה עם רעיון משונה: אולי אתה בכלל תעשה משהו לסקייטראייד? "תקשיבי יא אישה", צעקתי עליה במבטא הכי מרוקאי שלי, "את לא רואה שאני באמצע משהו חשוב" (נסיון בירדי מ-50 פוט). מה אני יודע על אמנות? כשהולכים למוזיאון אני בכלל מחכה במזנון. אבל כנראה שברגע של חולשה (ואולי ניסיתי לסחוט כיבוד-חינם לבירה שאיתי) אמרתי "טוב בסדר, נראה...יאללה זוזי". ודווקא התחלתי לעבוד על זה. רגע, רגע, רגע - מה זה "לעבוד על זה"? אז זהו, שכשאני מתחיל לעבוד על משהו זה אומר כמה חודשים פשוט רק לחשוב על זה. לחפש, לחטט, לשאול, וכו'. לוקח לי הרבה זמן לקום מהוד רום מלכותי, מקום ישיכבתי, ותכלעס להתחיל לעבוד. החודשים האילו, למרות כל הגולף והפוטבול והבירה, הם לא בזבוז (אוה, זה היה משפט מפתח שראוי לזכור לשעות קשות). הענין מתבשל אצלי במוח כל הזמן הזה על אש קטנה.
לא אבל באמת, איך ומאיפה להתחיל? הלא אני לא נגר. אולי אני חצי, איזה חצי, בקושי שמינית, נגר חובב מתחיל. ואמן אני אפילו לא 1/16. אז התקשרתי לידידי ג' ואמרתי את מילות הקסם "בירה חופשית". ג' הבין מייד. גם הוא לא נגר ולא אמן, אבל יש לו את רוב הכלים שלי אין. והבירה שלו ממש בקרבת מקום. הרכב מנצח. אבל באמת, מאיפה להתחיל?
בכיתה ג' או ד' או ה' היינו מקבלים "דבר לילדים" (אני מניח שילדי השמוצ' בגדה המזרחית היו מקבלים על-המשמר לילדים, שלא תזדהם נשמתם הרכה במלים של זוממי מפא"י האויב). "מעריב לנוער" באותם ימים היה חלום רטוב. בכל אופן, בדבר-לילדים העמודים האמצעיים היו מוקדשים ליצירות של ילדים - סיפורים, שירים, ציור. תמיד קראתי בקנאה את השמות והגילאים של הילדים שפורסמו. חלמתי גם אני על פרסום בעמוד המרכזי. אבל מה לעשות שאין בי שום כשרון? לכתוב סיפור או שיר לא ידעתי. גם לצייר לא ממש. שני עיגולים וארבע מקלות היו פסגת היצירה שלי. אבל ידעתי להעתיק. אז מעל גבי זכוכית שמנורה צ'וקו-מוקו מתחתיה העתקתי ציור של סוסים רועים במרעה מאיזה מגזין אמריקאי. אמא שלי העתירת יוזמה עזרה לי בפרוייקט (אולי בגלל שחשבה שזה לבית הספר ולא הבינה שהיא עוזרת לי בגניבה ספרותית). עכשיו צריך להבין: לא רק שלא ידעתי לצייר סוסים, אפילו לא ידעתי איך סוסים במרעה נראים במציאות. לא היו אז סוסים בקיבוץ וגם לא בעמק. טוב, פה באמת שהפרטים לא חשובים (מן הסתם בירה לא מעורבת פה). קיצורו של ענין הוא שהעתקתי ושלחתי למערכת ו....פרסמו את זה! אני זוכר שלא ידעתי אם להיות גאה או להתבייש בגניבה שלי.
אז מפה התחלתי. איתרתי באינטרנט תמונה של משהו דומה. רק שהפעם לא בדיוק העתקתי. כל מה שעשיתי זה למדוד את הזוויות שבהן היוצר השתמש. ויישמנו ממש את הזווית הזו במוצר הסופי. ואני לא מתבייש הפעם. אני גאה מאד. (והיות והמילה "זווית" כבר הוזכרה, אולי זה המקום לפרט יותר לגבי הכשרונות הגיאומטרים-טריגונומטרים שלי. את הסינוסים והקוסינוסים אני באמת שלא זוכר טוב, אבל מה שאני כן זוכר זה שאת הגול שהכנסתי בזמן השיעור גיאומטריה עשיתי מזווית קשה מאד, עם שני מגינים עלי, ישר לחיבורים (שהם בעצמם זווית ישרה).) אז הנה המוצר המוגמר שייתרם בקרוב לסקייטראייד. (אפשר להקליק על התמונה להגדלה)
עכשיו, לפני שאתם אומרים מה הסיפור הגדול, כולה שלושה קרשים ושישה ברגים, צריך לזכור שאנחנו לא נגרים, אפילו לא חצי נגרים. מה חצי? אפילו לא שמינית. זה שיש לך מסור חשמלי עדיין לא עושה אותך נגר, נה? ומה שעוד צריך להבין זה שהזווית (הגנובה, כזכור) היא החלק הכי קריטי בכל העסק הזה. זווית לא נכונה וכל המבנה קורס מחוסר שיווי משקל. וגם החורים חשובים - קוטרם, המרחק ביניהם, מיקומם על הלוח המרכזי. הכל מבוסס על מרכז הכובד. סטיה קטנה והכל קורס. הקיצער, בילינו כמה שעות טובות במחשבה וניסויים איך ליישם את הזווית בצורה הכי טובה. למען האמת, לפני שיצרנו את המחזיק יין שלעיל בנינו אב-טיפוס. גם זה לקח לנו כמה שעות טובות. וכשגמרנו אותו והכנסנו כמה בקבוקים רק לראות אם פגענו וזה החזיק שיווי משקל, פרצו קריאות שמחה. גם כי ידענו שיישמנו את הזווית ומרכז הכובד בהצלחה וגם כי זה באמת היה זמן לבירה.
חשבנו לעצמנו "בשבוע הבא יהיה קלי-קלות. כבר יש לנו את הזווית ואת החורים (שני הדברים הכי קשים). נשאר רק להעתיק את האב-טיפוס לדבר האמיתי." כמובן שטעינו. היו עוד הרבה מכשלות ואתגרים. מסתבר שלהיות נגר זה לא מספיק. ביצירת אמנות צריך גם לחשוב על האסטתיקה וכל זה. ובילינו עוד הרבה שעות רק על החלקים שמראש נראו לנו כ"כ טריוויאלים - שיופים, השחזות, נקיונות, צביעה, ציפוי. אז כשסוף כל סוף הגענו לקו הסיום האמיתי הרגשתי גאווה אמיתית (ושאולי פרשת הציור הגנוב ל"דבר לילדים" נסגרה סוף-סוף).
זהו. למרות מטרת הבירה-חינם, עשינו גם משהו למען מטרה נעלה ובדרך הוכחנו את התיזה ששילוב של מסור חשמלי ובירה הוא שילוב מנצח. בשנה הבאה יהיה קלי-קלות.....זה בטוח....
(ה.ע. (הערת סיום....למה תמיד כותבים נ.ב.? בעידן המחשבים כבר אין נון-ביתים....אפשר תמיד לעשות insert ,נה?): אחרי שגמרתי לחבר את הכתוב לעיל וקראתי את זה חשבתי שאיזשהו פלצן מתשחצן שרוצה להשוויץ כתב את זה. הסתכלתי בתמונה שוב, לגמתי מהבירה המשובחת שבידי, והקלקתי publish)
