לא יודע מי זוכר. אני לא זכרתי כלום. אבל מיטב לא שוכחת. אתמול לפני שנה, כלומר ב-25 לפברואר 2010, היו השבעות והבטחות באוויר: "אמא, כל החיים זה ליעם, ליעם, ליעם....אם את לא תהיי פה ביום הולדת שלי, אני הורגת אותך" (את אבא אי אפשר להרוג, כמובן, כי הוא היחידי שמביא בירה הביתה). אז לא סתם נעלמנו לה. נעלמנו לה בסטייל. מתישהו בסביבות חצות פלוס-מינוס, ליעם התחילה להקיא דם. לא פחות. ואחרי שעה או משהו כבר היינו בחדר מיון שוב. חיזרו לפשפש בבלוג. ומיטב, שישנה דרך כל הבלגן שהיה פה (לא זוכר אם הגיע אמבולנס וכו'), התעוררה בבוקר היומולדת שלה למצוא בית בלי המשפחה שלה. אז זה היה אז.
הפעם חשוב לנו נורא לחגוג את היומולדת שלה עם כל הגינונים וגם קצת קיטש איפה שצריך. העיקר שתרגיש מיוחדת - כי היא באמת כזו. אז אמש הדלקנו מדורה בחצר עם חברים וקצת עוגה ומרשמלו וכו'. (וככה בשביל האווירה והשחצנות בישלתי קפה טורקי עם הל על האש, יעני בחור מזרח תיכוני מחוספס מבשל קפה מחוספס על אש מחוספסת....וכל הלסביות שמסביב, שבד"כ מחוספסות גם הן, נעטפו להן ברומנטיקה חסרת חיספוסים מפתיעה...."קאובוי קופי", הן קראו לזה). למרבה ההפתעה גם הקפה יצא לא רע. (((לדאבונן - או אולי בדיוק ההפך, בגלל זקנתי המופלגת לא חיכיתי עד שתדעך השלהבת ע"מ להפגין להן כיבוי צופים.))) שמתי כמה זוגות סוגריים כי אני מרגיש שהמשפט האחרון באמת לא היה צריך להאמר. אז עכשיו הוא לא רק מוסגר, הוא מוסגר מאד.
והיום נמשיך לפנק במסעדה יפנית. כי כדברי מיטב עצמה, "אני לא אוהבת דגים, רק דגים נעים". (ביומולדת שלי הבנות קנו לי שחיה עם הכריש-לוויתן - ה דג הכי גדול בעולם (כל הגדולים ממנו נחשבים יונקים)). אחרי שיצאנו מהאקווריום, שם בין היתר לימדו אותנו איזה יצורי ים עדיף לא לאכול ע"מ להגן על הסביבה, היינו כולנו רעבים מאד. מיטב, ברוח השעה ובלי היסוסים הציעה סושי. רקון קטן שלי.
י
 |
| תמונה טריה מהבוקר עם התספורת החדשה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה