יום חמישי, 25 בספטמבר 2014

לא-שנה-טובה חלק ב׳

נו מה, אשר, אתה לא יכול להגיד שנה-טובה קטנה ולסגור ענין? למה לסבך כל דבר?  מה הבעיה?  וכמה תינוקי מצידך, באמת!

איך שהתכוננתי לתרגם את הקטע הקודם לאנגלית, הלכנו כולנו למסיבת ראש השנה אצל חברים.  זוהי משפחה מורחבת שגם לפני שנה אימצה אותנו בערב זה.  היה ברור שכל זיבולי המוח שלי מהקטע הקודם לא יעבדו.  אצל האמריקאים היהודים, אפילו הליברלים ביותר שביניהם, חג זה חג.  צריך לעבוד ע״פ הפרוטוקול החברתי המקובל (או לפחות להעמיד פנים [וברור שאת הקטע הזה לא אתרגם...]). אז שמתי תחפושת של יהודי והלכתי.  היה כיף.  לא בגלל ברכות ראש השנה והגפילטע-פיש המודרני.  אלא בגלל החברה הטובה והאוכל הטוב.  והיין.  אני תמיד מוכן למסיבה טובה ואין לי צורך בשום סיבה.  וכשמברכים אותי בשנה טובה אני עונה ב״גם לך״.  לא מסוגל להגות את המלים ״שנה טובה״.  כמו גבר שלא מסוגל להגיד אני אוהב אותך.  כמה תינוקי.

ובינתיים חשבתי על עוד תוספת לקטע הקודם.  בכ״ז השנה מסמלת פרק זמן מדוד ומדויק של חילופי עונות ומסע כדור הארץ וכו׳.  אני לא מתווכח עם מערכת השמש וכל נפלאותיה.  אני תוהה על הצורך של בני האדם לחגוג משהו שלא קרה בזכותנו ושלא בשליטתנו.  אנחנו סתם טרמפיסטים.

יש שיאמרו שאני מפספס את הפואנטה.  שזו הזדמנות לבדוק את עצמך ולפתוח דף חדש.  אני עדיין לא מבין למה צריך ללכת לבית הכנסת או להדליק נרות ולטבול תפוח בדבש וכל שאר הירקות.  בשביל להתחיל דף חדש מה שצריך זה החלטיות.  אפשר להפסיק הרגל רע ולפתוח דף חדש בכל רגע.  בעיות בריאות מתקנים כשהן באות, לא ע״פ לוח השנה.  שלום (ולמרבה הצער גם מלחמה) עושים כשמתאים - לא ע״פ תאריך.  וכו׳, נה?

אומרים גם שזו הזדמנות לחדש קשרים שהתפוררו במשך הזמן.  וזו גם חידה בעיני.  לאותם אילו שלא שומרים על קשר חוץ משנה-טובה פעם ב....ובכן, בשנה - מה זה אומר להם?  רוצים לחדש יחסים?  חדשו יחסים.  עכשיו.  למה לחכות לראש השנה?

במקרה - או שלא - בדיוק עכשיו אני קורא את הספר המצוין This is how מאת Augusten Burroughs.  והוא מדבר בדיוק על הדברים האלה (כלומר, לא על ראש השנה וכו׳):  שתהיה אמיתי עם עצמך.  והאמת היא זו שכבר תדריך אותך.  ושתפעל עכשיו (לא מחר ולא אחר כך - עכשיו), ובישירות, ובפשטות.  והוא נותן דוגמאות פשוטות מהיומיום.  פילוסופיה מעשית כזו לפשוטי העם.    הוא ממש מוציא לי את המלים מהפה.  חתיכת חרא:  גנב לי את הרעיון.  זה הספר שאני הייתי צריך לכתוב.  

אז הנה התגובה שלי למשפט הפתיחה:
שנה טו . . . לא, עדיין לא מסוגל.  גם לכם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה