ניחום מנחמים

מנחם מנחם את נחמיה שמתנחם ע"י נחמה ובדרך מנחם את נחום.
לא בטוח שאני מבין את כל ענין הניחומים האילו.  נראה לי שמרגע שהקבר של ליעם כוסה בעפר אני יותר מנחם אחרים מאשר מנוחם על ידיהם.  ואת האמת, לא ברור לי איפה בדיוק אני צריך ניחום.  אם צריך ניחום זה צריך להגיע בצורת בירה וספורט, זה בטוח.  לא בדמות אנשים שאין לי מושג מי הם שנכנסים לבית שלי ויושבים פה ואני צריך לשבת איתם.  חברים של ההורים של רייצ'ל, הורים של ילדים שהלכו עם ליעם לבי"ס לפני מיליון שנה, יהודים מהקהילה שאין לי מושג מי הם, ועוד.  לי זה הספיק.  מוכן לזוז קדימה.  בכלל, מעצבן אותי לשבת בבית כל הזמן. 

החברים שלי יודעים איפה למצוא אותי ואני אותם גם בלי השיבעה.  מי שלא חבר, מה לי ולהם?  נראה לי שכל השיבעה הזו זה פשוט תירוץ בשביל המשפחה לנחם את המנחמים.  או, צורך מסוים של אנשים להראות שאכפת להם.  אבל למה אני צריך לשלם את המחיר?

אני מבין את המקור של המנהג וגם את הערך שלו בקהילות מסוימות ומצבים מסוימים.  לי הוא לא מתאים.  נראה לי מיושן וכפוי.

(זה פוסט שלא יתפרסם באנגלית, מן הסתם.)  י

שנה טובה, יאללה, שיהיה

יש דברים שהבלוג הוא פשוט מצוין בשבילהם.  אני שונא את ראש השנה ואת כל שליחת הברכות האילו.  אם לא תשלחו, לא אעלב.  אפילו אשמח.  אז הנה אני מאחל לכולם שנת אושר ועושר ותפוח בדבש וכל שאר הדישדושים הנדושים.  הנה מילאתי את חובתי האזרחית.  עכשיו עיזבו אותי בשקט עד שנה הבאה.

 י